האם אדם עם דמנציה חייב לעבור למחלקת תשושי נפש?

בקצרה, לא. לא כל אדם שמאובחן עם דמנציה חייב לעבור למחלקת תשושי נפש. בשלבים הראשונים של המחלה, רבים יכולים להמשיך להתגורר בביתם עם תמיכה משפחתית, סיוע מקצועי והתאמות לשגרת החיים. מעבר למסגרת ייעודית נשקל כאשר הירידה בזיכרון, בהתמצאות וביכולת השיפוט פוגעת בבטיחות ובתפקוד היומיומי, ונדרשת השגחה שלא ניתן לספק בבית באופן מספק. אבל מאחורי השאלה הזו מסתתרת בדרך כלל התלבטות הרבה יותר אישית: איך יודעים מתי העזרה שאנחנו נותנים להורה כבר לא מספיקה? והאם מעבר לבית אבות לתשושי נפש הוא באמת הדבר הנכון עבורו?

דמנציה לא בהכרח אומרת מעבר למוסד

דמנציה היא תסמונת המתבטאת בירידה בתפקודים קוגניטיביים, ובהם זיכרון, התמצאות, חשיבה ושיפוט. היא יכולה להשפיע על התפקוד היומיומי בדרגות חומרה שונות, ולכן גם הצורך בטיפול משתנה מאדם לאדם.

אדם עם דמנציה בשלב מוקדם עשוי להמשיך לחיות בביתו, לשמור על הרגלים מוכרים ולבצע פעולות רבות באופן עצמאי. במקרים כאלה, תמיכה משפחתית, שירותי סיעוד ביתי והתאמות בסביבת המגורים עשויים לספק מענה מתאים.

העיקרון החשוב הוא שלא מקבלים החלטה על מעבר למסגרת על סמך האבחנה בלבד. יש לבחון כיצד האדם מתפקד בפועל, אילו סיכונים קיימים ומהי רמת התמיכה הזמינה עבורו.

כשהשכחה הופכת לסיכון: 5 סימנים שכדאי להכיר

לא כל שכחה היא סימן לכך שצריך לעבור למחלקת תשושי נפש. עם זאת, יש מצבים שבהם הקושי הקוגניטיבי כבר משפיע על הבטיחות ועל היכולת לנהל שגרת חיים.

1. יציאה מהבית ללא יכולת לחזור: אדם שיוצא לטיול באזור מוכר, אך אינו מצליח למצוא את הדרך חזרה, עלול להזדקק להשגחה מוגברת.

2. קושי לזהות סכנות: השארת כיריים דולקות, שימוש לא בטוח במכשירי חשמל או חוסר יכולת להתמודד עם מצב חירום.

3. בלבול משמעותי בשעות היום והלילה: התעוררות באמצע הלילה, ניסיון לצאת מהבית או קושי להבין את השעה והמקום.

4. ירידה ביכולת לבצע פעולות בסיסיות: קושי באכילה, ברחצה, בהלבשה או בנטילת תרופות ללא סיוע.

5. צורך בהשגחה שהמשפחה אינה יכולה לספק: כאשר האדם אינו יכול להישאר לבד בבטחה, ונדרשת נוכחות מתמשכת של מטפל.

הופעת הסימנים הללו אינה מחייבת מעבר מיידי, אך היא כן מצדיקה הערכה מקצועית. אם חל שינוי חד או פתאומי במצבו של האדם, חשוב לפנות לבדיקה רפואית בהקדם, משום שלא כל בלבול נובע מהתקדמות הדמנציה.

איך נראית מחלקת תשושי נפש מבפנים?

אחת השאלות שמשפחות שואלות היא כיצד נראים החיים לאחר המעבר. האם ההורה יוכל להמשיך ליהנות מפעילויות? האם יתייחסו להרגלים שלו? והאם תהיה לו תחושת בית?

מחלקת תשושי נפש היא למעשה מסגרת המיועדת לאנשים עם ירידה קוגניטיבית משמעותית הזקוקים להשגחה ולסביבה מותאמת. מטרתה לספק טיפול, בטיחות ושגרת חיים התואמת את יכולותיהם ואת צרכיהם. במסגרת מקצועית, הטיפול אינו מסתכם בסיוע רפואי או סיעודי. הוא עשוי לכלול פעילויות חברתיות, מוזיקה, תנועה, גירוי קוגניטיבי וליווי אישי.

גם הפרטים הקטנים חשובים: אדם שנהג להאזין למוזיקה בבוקר, אישה שאוהבת לעסוק ביצירה או דייר שמרגיש בטוח יותר כאשר שגרת היום קבועה ומוכרת. התייחסות להרגלים האישיים יכולה לעזור לדייר/ת ליהנות ולחיות בסביבה נעימה ומכבדת, גם כאשר היכולות הקוגניטיביות משתנות.

דיור מוגן במרכז – האם זו אפשרות גם לאדם עם דמנציה?

משפחות שמחפשות פתרונות מגורים להורים מבוגרים נתקלות לעיתים באפשרויות של דיור מוגן במרכז, בתי אבות סיעודיים ומחלקות לתשושי נפש. למרות הדמיון בשמות, מדובר במסגרות המיועדות לצרכים שונים.

דיור מוגן מיועד בדרך כלל למבוגרים עצמאיים המעוניינים ליהנות מחיי חברה, פעילויות, שירותים נלווים וסביבת מגורים מותאמת לגיל השלישי. לעומת זאת, בית אבות לתשושי נפש מיועד לאנשים שהירידה הקוגניטיבית שלהם משמעותית עד כדי צורך בהשגחה ובטיפול במסגרת ייעודית.

אדם עם ירידה קוגניטיבית קלה עשוי במקרים מסוימים להמשיך להתגורר בדיור מוגן, בהתאם למצבו ולשירותים הקיימים במקום. עם זאת, כאשר קיימים שוטטות מסוכנת, בלבול משמעותי או צורך בהשגחה רציפה, דיור מוגן רגיל אינו בהכרח מספק את המענה הדרוש. לכן, לפני שבוחרים מסגרת לפי מיקום או תנאי מגורים, חשוב לבדוק את רמת הטיפול שהיא יכולה להעניק.

לפני שמחליטים: השאלות שכדאי לשאול בביקור בבית אבות לתשושי נפש

בחירת מסגרת מתחילה בבדיקה מקצועית של מצבו של האדם, אך חשוב לא פחות להגיע למקום ולהתרשם ממנו.

במהלך ביקור במחלקת תשושי נפש מומלץ לשאול:

• האם המחלקה פועלת ברישיון ובפיקוח משרד הבריאות?
• מהי ההכשרה של הצוות בטיפול באנשים עם דמנציה?
• כיצד מתמודדים עם שוטטות, בלבול ושינויים בהתנהגות?
• האם לכל דייר נבנית תוכנית טיפול אישית?
• אילו פעילויות מתקיימות במהלך היום?
• כיצד מעדכנים את המשפחה בשינויים במצבו של הדייר?
• האם קיימת אפשרות לביקורים ולמעורבות משפחתית שוטפת?

כדאי לשים לב גם לאופן שבו אנשי הצוות פונים לדיירים, לאווירה במחלקה ולמידת ההתאמה של הסביבה לצרכיהם.

מעל 30 שנות ניסיון בטיפול בגיל השלישי – המענה של קבוצת מוריה

מוריה פועלת למעלה מ-30 שנה בתחומי הרפואה, הסיעוד והטיפול בגיל השלישי, ומפעילה בפריסה ארצית בתי אבות, מסגרות דיור מוגן, שירותי סיעוד ביתי ומרכזי רפואה בקהילה.

אם אתם משפחה המתמודדת עם שאלות הנוגעות לדמנציה ומעבר של בן משפחה למוסד מתאים, אנו מזמינים אתכם לבדוק באתר שלנו את אפשרויות הטיפול הקיימות ולפנות אלינו בכל שאלה על מנת לקבל מידע על תהליך הקבלה.

שאלות ותשובות

איך יודעים שהעזרה בבית כבר לא מספיקה?

• כדאי לבחון מה קורה בפועל בין הביקורים והשיחות: האם ההורה אוכל באופן סדיר, נוטל תרופות כנדרש ומשתמש במכשירי הבית בבטחה? במידה ומתגלים פערים בטיפול או סיכונים שלא מצליחים לתת להם מענה, חשוב לבקש הערכה מקצועית ולבדוק אם נדרשים סיוע נוסף בבית או מסגרת אחרת. 

האם מטפל בבית יכול לחסוך מעבר לבית אבות לתשושי נפש?

• לעיתים כן, אבל עצם נוכחותו של מטפל אינה מבטיחה שכל הצרכים מקבלים מענה. צריך לבדוק מהי העזרה הנדרשת, מי זמין לאורך היממה ומה קורה בזמן מנוחה או היעדרות של המטפל. טיפול בבית יכול להתאים כאשר יש מערך תמיכה שמסוגל לספק את הטיפול וההשגחה הנדרשים. 

מה ההבדל בין מחלקת תשושי נפש למחלקה סיעודית?

• ההבדל המרכזי הוא בצורך הטיפולי: מחלקת תשושי נפש מותאמת לירידה קוגניטיבית משמעותית המחייבת השגחה, ואילו מחלקה סיעודית מיועדת לתלות ניכרת בפעולות היומיום. אצל אדם מסוים יכולים להתקיים שני סוגי הקשיים, ולכן ההחלטה מחייבת הערכה כוללת ולא בחירה לפי כותרת בלבד.