אנשים הנכללים בחוק הסיעוד הם אלה שהגיעו לגיל פרישה, פנסיה ומתגוררים בביתם או בדיור מוגן ואינם מסוגלים לבצע את הפעולות היומיומיות הבסיסיות ביותר בכוחות עצמם והם זקוקים לסיוע של אדם אחר (הלבשה, רחצה, אכילה, שתייה, הליכה, קימה מהמיטה ושליטה על הסוגרים). כמו כן בחוק הסיעוד של ביטוח לאומי נכללים גם תשושי נפש וקשישים הזקוקים להשגחה צמודה.

על מנת לקבל את גמלת הזכאות יש לעמוד בכמה תנאים אשר קובעים את הזכאות ואף משפיעים על היקף הגמלה. התנאים המדוברים הם:

• כל אדם אשר זקוק לעזרה מטעם הזולת בביצוע פעולות היום יום הבסיסיות
• כל אדם אשר הוא תושב ישראל והגיע לגיל הפרישה לגמלאות
• כל מי שעומד בתנאי מבחן ההכנסה-מדובר במבחן הבוחן את ההכנסות של האדם, במידה והאדם לא עובר את רמת ההכנסה שקובע ביטוח לאומי אז הוא זכאי לגמלה.
• כל מי שגר בביתו, בדיור מוגן, מחלקה סיעודית ומחלקה לתשושי נפש ולא במוסד, עומד בתנאי הזכאות.
• כל מי שלא מקבל גמלה להשגחה או טיפול אישי מטעם מוסדות המדינה, או כל מי שלא מקבל קצבה מטעם הביטוח הלאומי, עומד בקריטריונים של הזכאות.
  
  את היקף הגמלת סיעוד ושעות הטיפול יקבע הביטוח הלאומי, זאת בהתאם למצבו הפיזי של המטופל ובהתאם להכנסותיו החודשיות.

במידה והקשיש עמד בקריטריונים לקבלת גמלה במסגרת חוק הסיעוד, ביטוח לאומי שולח אחות מטעמו. האחות תערוך מבחנים הנקראים “מבחני תלות” אשר יבחנו את הצורך של האדם בהשגחה הצמודה.

המבחנים בודקים עד כמה האדם תלוי בעזרת הזולת, ולמעשה עד כמה מוגבל בביצוע המשימות הבסיסיות והיום יומיות.

האחות ממלאת את הדוח ושולחת אותו חזרה לביטוח לאומי שמקבל את ההחלטה האם לאפשר גמלת סיעוד או לא.

חוק סיעוד של ביטוח לאומי: ניתנת גמלת סיעוד אשר כוללת עזרה של מטפלת לקשישים בבית של החולה הסיעודי וזאת ברוב המקרים למספר של כ- 9.75 שעות שבועיות.