כל מה שכדאי לדעת על טיפולים חדשים בפרקינסון
מחלת הפרקינסון היא מחלה עצבית נפוצה מאוד, אשר ככל הנראה חולים בה כארבעה מיליון איש ברחבי העולם. לעת עתה לא ברור לחלוטין מה הסיבה להיווצרות המחלה, אולם היא נגרמת כתוצאה מירידה דרסטית ברמת הדופמין, עקב הפסד או ניוון של תאי עצב המייצרים את אותו הורמון. הדופמין הוא הורמון עצבי שמשפיע על השליטה בגוף, וכאשר מופיעים סימניה הראשונים של המחלה, רמת הדופמין במוח נמצאת למעשה מתחת ל-20% מהרמה הנורמאלית אשר ישנה בדרך כלל. מחלת הפרקינסון מוכרת אמנם כמחלה המופיעה בדרך כלל בגיל השלישי, ואכן הגיל הממוצע בו מאבחנים את המחלה הוא 60, אולם ישנם גם אנשים שמאובחנים בגיל נמוך מ-40. מספרם עומד על כ-5% מסך כל המאובחנים במחלה.
מחלת פרקינסון תסמינים נפוצים
למחלה הקרויה פרקינסון תסמינים אופייניים מסוימים. יחד עם זאת, המחלה עשויה להשפיע באופן שונה על כל חולה והסימנים לא בהכרח יופיעו באותו שלב בקרב כלל החולים. בשלב הראשון, עשויים להופיע אצל החולה סימנים קלים להיווצרותה של המחלה, שבדרך כלל יבחינו בהם ראשונים בני המשפחה. החולה עלול לחוש עייפות, תחושה של איטיות כללית וכן חוסר יציבות. לאחר מכן, יופיע בדרך כלל רעד. חשוב לציין כי כלל הסימנים עשויים לנבוע גם ממחלות אחרות, והרופאים לרוב יאבחנו את המחלה על סמך צירוף של תגובות ותסמינים מגוונים.
סימפטומים רבים של המחלה באים לידי ביטוי בהיבטים שונים שקשורים לתנועה של הגוף. התסמין האופייני המוכר ביותר הוא הרעד. הרעד עשוי להופיע בכפות הידיים, בזרועות עצמן, ברגליים ואף בלסתות ובשפתיים. בנוסף, עשוי להופיע קשיון שרירים, כלומר נוקשות בתנועה. סימפטומים נוספים הם איטיות בתנועה, הנקראת גם ברדיקינזיה, וקושי בהתחלת תנועה – אקינזיה. בנוסף, בשלבים המאוחרים יחסית של המחלה עלולות להופיע בעיות בשיווי המשקל. נוסף על התסמינים הידועים הקשורים בתנועה, יכולים להופיע גם תסמינים נוספים שקשורים להיבטים שונים. כך למשל חלק מהחולים חווים הפרעות שונות בשינה, או קושי בדיבור ובבליעה. כמו כן, עשויים להופיע קשיים קוגניטיביים כמו פגיעה בכושר הזיכרון.
הטיפול בפרקינסון
כיום לא קיימת תרופה שמונעת את היווצרות המחלה או מסוגלת לרפא אותה. יחד עם זאת, ישנם מענים תרופתיים וכן ניתוחיים, אשר מאפשרים שליטה יעילה בסימפטומים. בדרך כלל, מתחילים את הטיפול התרופתי במחלה באמצעות מינון נמוך אשר מועלה בהדרגה בהתאם לצורך. טיפול מיטבי לרוב יושג באמצעות שילוב של מספר תרופות, כאשר חשוב לשים לב לפרטים כמו מועד נטילתה של כל תרופה במהלך היממה, תנאי נטילת התרופה כפי שהוגדרו, המינון הרצוי של התרופה וכד'. חשוב להמשיך ולהסתייע לאורך הזמן ברופא ובמקביל, כדאי להיעזר גם באנשי מקצוע פרא-רפואיים. מכיוון שהמחלה קשורה לרמות נמוכות של הורמון הדופמין במוח, מרבית התרופות מנסות לתקן את המצב על ידי חיקוי הפעולות שאמור לבצע הדופמין במוח או על ידי בלימת פירוקו. במבט לעתיד, עוסק כיום המחקר בניסיון למצוא פתרונות אשר יסייעו לחולי הפרקינסון לנהל אורח חיים נורמאלי ועצמאי ככל האפשר. מרבית המחקר יושקע בעתיד בפיתוח אמצעים שישיבו למוח את יכולתו לייצר דופמין.
כיום, הודות להתפתחות הטכנולוגית שמבצעת מהפכות גם בתחום הרפואה, ישנם יותר ויותר טיפולים חדשים המיועדים לטיפול במחלת הפרקינסון. בין הטיפולים החדשים ניתן למצוא שיטות שונות להחדרת התרופות אל הגוף, כגון הזרקה חד פעמית, הזלפה מתמשכת מתחת לעור וכן שימוש במדבקה המשחררת את התרופה אל העור באיטיות. היתרון המשמעותי של שיטות אלה הוא שבאופן הזה התרופה לא עוברת דרך הקיבה ומאפשרת לכמות מדויקת ויעילה יותר של התרופה להגיע אל המוח. שיטת טיפול נפוצה נוספת היא שימוש באלקטרודות או צריבה על ידי גלי קול של איזורים מסוימים במוח. שיטה זו נחשבת פולשנית יחסית אולם גם היא מתאפיינת ביעילות גבוהה. דבר נוסף שנמצא כי מסייע מאוד במניעה מקדימה של היווצרות המחלה או בהאטת הקצב של התקדמותה, הוא ביצוע פעילות גופנית. בעת ביצוע פעילות גופנית, משתחררים חומרים חשובים אשר מגיעים למוח ומשפיעים על יצירת תאי עצב חדשים. הטיפול התרופתי, כאשר הוא מלווה בפעילות גופנית, נוטה להיות יעיל יותר באופן משמעותי.
קראו על פעילות גופנית בגיל הזקנה בזכות טיפולים כאלה, יכולים חולי פרקינסון לחיות שנים רבות יותר וליהנות מאיכות חיים גבוהה יותר.
