חוק הסיעוד
בשנת 1988 נחקק בישראל חוק הסיעוד. חוק זה מעגן את זכותם של קשישים אשר נזקקים לסיוע סיעודי לקבל טיפול על ידי מטפלים סיעודיים. לפני שנחקק החוק, על מנת לקבל סיוע כזה, קשישים היו מטופלים על ידי בני משפחתם או מועברים למוסד מתאים שיענה על צרכיהם השונים. אולם היום, המדינה מכירה בזכותם של קשישים, המשלמים דמי ביטוח לאורך חייהם, לקבל את הסיוע לו הם עשויים להזדקק בערוב ימיהם. באופן הזה, מקלה המדינה על בני המשפחה, אשר הטיפול בהורה או בסב המבוגר לעתים קרובות מקשה עליהם מאוד הן בפן הפרקטי והן בפן הרגשי. בנוסף, היא מאפשרת לקשישים לקבל טיפול כאשר הם נשארים עדיין בביתם, בתוך הקהילה שלהם, מה שמהווה יתרון משמעותי עבור קשישים רבים שמעדיפים זאת.
על מנת להיות זכאים מבחינת חוק הסיעוד, על הקשישים להיות כמובן מעל גיל הפנסיה, העומד כיום על גיל 62 לנשים וגיל 67 עבור גברים. כמו כן, על מנת לקבל זכאות לגמלת סיעוד נבחנת מידת התלות של מגיש הבקשה. הקשיש צריך להיות בעל תלות מסוימת באדם אחר על מנת לבצע פעולות יום יומיות שונות, כגון נטילת תרופות, טיפול בהפרשות, רחצה, הלבשה, אכילה וכד'. בנוסף, נחשבת גמלה זו גמלה סלקטיבית שכן על מנת לקבלה יש לעמוד במבחן הכנסות. מקבלי הגמלה צריכים להיות מתחת לרף הכנסות מסוים שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי.