מה זה דמנציה?
דמנציה, הנקראת בעברית שיטיון, היא מצב רפואי אשר מתאפיין בירידה דרסטית בתפקודים הקוגניטיביים השונים, כלומר ביכולת החשיבה של הפרט. המחלה מאפיינת בעיקר אנשים קשישים וההתמודדות עמה נחשבת קשה במיוחד עבור הפרט ובני משפחתו. למחלה הנקראת דמנציה תסמינים שונים, אשר באים לידי ביטוי כולם במישור הקוגניטיבי. בין התסמינים ניתן למצוא פגיעה הדרגתית בכושר הזיכרון, הידרדרות ביכולת ההתמצאות בזמן ובמרחב וקושי לזהות אנשים וחפצים. החולים במחלה נוטים לסבול גם ממאפיינים כמו בלבול, רוגז, חשדנות כלפי אנשים ולעתים אפילו אלימות. ככל שחולף הזמן, גם היכולות הפיזיות מתחילות להיפגע בשל המחלה. עם הזמן, מתרחשת בקרב החולים ירידה הדרגתית בעצמאות שלהם, ביכולת לבצע פעולות שגרתיות ובסיסיות וכן ביכולתם לתקשר עם הסביבה.
לעתים, לאדם שמאובחן עם דמנציה תסמינים שלמעשה נגרמים בשל מצבים רפואיים אחרים. לדוגמה, יכולים להוביל לתסמינים דומים לאלו המאפיינים דמנציה גם מחלות זיהומיות שונות, חסרים תזונתיים וכדומה. בכל מקרה, אם מתעורר חשש שמתרחשת אצל הקשיש הידרדרות של הזיכרון וירידה בתפקוד הקוגניטיבי, יש לפנות לרופא משפחה להתרשמות. חשוב שהקשיש לא יגיע לבד, אלא עם מלווה המכיר אותו היטב, כמו בן או בת, נכד או נכדה או חבר טוב. בהמשך, עשוי רופא המשפחה לשלוח את הקשיש לאבחון שמתבצע על ידי רופא מומחה מתחום הגריאטריה, הנוירולוגיה או הפסיכיאטריה. אם מאובחן החולה עם דמנציה, חשוב שבני המשפחה יבררו מה זה דמנציה דרך הרופאים, עלונים רפואיים וכדומה, ויבינו כיצד כדאי להתמודד עם האבחון.
טיפול בדמנציה – איך מתמודדים?
באופן כללי, סבורים מומחים כי ישנם גורמי סיכון מסוימים אשר משפיעים על הסיכוי לחלות בדמנציה, בהם עישון, חוסר בביצוע פעילות גופנית, שתיית אלכוהול, לחץ דם גבוה, תזונה לא בריאה ועוד. לפי השערות, שליש ממקרי הדמנציה המאובחנים בעולם מושפעים מגורמי הסיכון הללו. יחד עם זאת, חשוב לדעת כי באבחון של דמנציה קלינית, לא ניתן לרפא את המחלה ואף אין אפשרות לעכב את הידרדרותה לאורך זמן.
נהוג לחלק את מחלת הדמנציה לשלושה שלבים:
דמנציה קלה:
השלב הראשון הוא דמנציה קלה, אשר ניתן לעתים לייחס את הסימפטומים שלו להזדקנות "רגילה". שלב הדמנציה הקלה נמשך בין שנתיים לארבע שנים ומאופיין ביכולת תפקוד עצמאית של הקשיש, כאשר מתחילים להופיע מאפיינים כמו פגיעה ביכולת לבצע מטלות מורכבות, שינויים במצבי הרוח כמו בלבול או נטייה לדיכאון, וכן הידרדרות קלה של הזיכרון – הנחת חפצים במקום הלא נכון, קושי לשלוף מילים וכדומה. בשלב זה, טיפול בדמנציה מתמקד בשימוש בתרופות מסוימות, אשר במקרים מסוימים מסוגלות לייצב את המצב או לעכב את המשך ההידרדרות.
שלב הביניים:
הטיפול הנ"ל הוא רלוונטי אף בשלב הביניים של המחלה, שלב הנמשך בין שנתיים לעשר שנים ומאפייניו הם הידרדרות נוספת באובדן הזיכרון לטווח קצר, הפרעות בשינה, חשדנות, קושי בקבלת החלטות ועוד.
דמנציה חריפה:
ישנן בעיות ניכרות בתקשורת, מתרחש אובדן זיכרון המגיע עד כדי קושי לזהות בני משפחה ואין אפשרות עוד לתפקד בצורה עצמאית. אורכו של שלב זה בין שנה לשלוש שנים.
מאפיינים נוספים ודרכי טיפול
לעתים קרובות דמנציה מתאפיינת בתופעות נפשיות שונות, אשר מסבות לחולה סבל רב ופוגעות ביכולתו לתפקד באופן עצמאי. על מנת לטפל בבעיות אלה באופן ממוקד, חשוב לפנות לרופא אשר התמקצע בתחום הטיפול באנשים חולי דמנציה. חשוב לקחת בחשבון גורמים משפיעים כמו אבחונים רפואיים אחרים, גורמים סביבתיים אחרים וכדומה, וכן לשלול מחלות נלוות שעשויות לגרום לאותן תופעות. הפרעות השינה באופן ספציפי מהוות תופעה שכיחה במיוחד בקרב אנשים חולי דמנציה, ועל הטיפול בהן לכלול התערבויות כמו חשיפה לאור ופעילות גופנית, ורק במידת הצורך, גם טיפול תרופתי.
מלבד שיטות הטיפול שהוזכרו, ישנן התערבויות נוספות שבהן נעשה שימוש עם אנשים חולי דמנציה. התערבות קוגניטיבית כוללת אימון של מיומנויות חשיבה וחיזוק תחושת המציאות. להתערבות זו עשויה להיות השפעה בשלבים ההתחלתיים של המחלה, אולם השפעה זו מוגבלת מאוד. התערבות נוספת היא התערבות סביבתית, שמשמעותה התאמת הסביבה לצרכיו של החולה, והפיכתה לבטוחה ולבטיחותית עבורו. כמו כן, חשוב לעשות שימוש גם בהתערבויות מהנות בהתאם לטעמו של החולה, כמו טיפול במוזיקה או במגע.
